קיימים בארץ ובעולם אנשים עם בעיות המפרקים בין אם זה בגפה החתונה ובין אם זה בגפה העליונה.
הקשר בין המפרקים והמצב הנפשי
ישנם 3 סוגי מפרקים:
1. מפרקים חיצוניים – שורש כף היד, קרסול, אצבעות. מפרקים אלו משקפים את ההיבט החברתי ואת התקשורת שלנו עם הסביבה.
2. מפרקים תיכוניים – מרפקים וברכיים, מפרקים שנעים פחות ממפרקים חיצוניים. מהווים את נקודת האיזון בין פנים וחוץ הגוף.
3. מפרקים פנימיים – ירכיים וכתפיים, קרובים יותר לגוף. מפרקים אלו משקפים את מצבו הנפשי של הבן אדם, דברים יותר עמוקים ופנימיים.
תפקיד המפרקים לקרב או להרחיק את האיברים שמחוברים אליהם. כשמפרק ננעל, או לא משתף פעולה כמו שצריך, מרמז על ניתוק מהסביבה החיצונית, קיבוע, האדם יותר מופנם וסגור.
מפרקים פתוחים מראים על גמישות, אדם פתוח לאחרים ותקשורתי. אנשים כאלה צריכים לשמור על עצמם מפני פגיעות של הסביבה, לעשות הגנות.
דוגמאות: אצל אדם בדיכאון הכל מכונס, מפרקים סגורים.
אדם עם בטחון עצמי ירוד יגע בעצמו.
אדם עם בטחון עצמי טוב יהיה פתוח, מפרקים פתוחים.
המפרקים הם צמתים פסיכוסומאטיים. האיכות של המפרקים מצביעה על איך האדם מממש את זרימת חייו.
מפרק נוקשה מצביע על אדם נוקשה, חסימות בזרימת אנרגיה, מעצורים פנימיים והטיפול צריך להיות משולב.
פגיעות חוזרות בקרסוליים ובברכיים, בד"כ, עדות לקונפליקטים פנימיים ופער גדול בין שאיפותיו של האדם לבין חייו למעשה והקונפליקטים גורמים למתח רב שמחליש ומקשה את הקרסוליים והברכיים והופך אותם לפגיעים יותר. לעומת זאת, אדם שמשיג את מטרותיו והתחושה הפנימית שלו טובה, מפרקי הקרסוליים והברכיים יהיו יותר גמישים.
הרגליים הן הבסיס החזק שתומך מלמטה בכל הגוף ומשפיע על היציבה. התפקיד של הרגליים להניע את הגוף ממקום למקום בצורה בטוחה. אנחנו צריכים שהרגליים יהיו חזקות ויציבות, מחוברות לקרקע ומצד שני תנועתיות, קלילות, דינאמיות וצריך למצוא איזון בין שני הדברים.
רוב בני האדם לא משתמשים נכון ברגליים, הסיבה היא מיקום לא נכון של מרכז הכובד. לרוב האנשים יש בעיות בשיווי משקל. מרכז הכובד הוא הטבור ואצל רוב האנשים הוא עולה למעלה ואז המעמסה היא על הגב, הרגליים נחלשות כי מרכז הכובד גבוה יותר. אם נשפר את חלוקת המשקל ונשתמש ברגליים ונחזק את הרגליים נשפר את מרכז הכובד ומגע רגליים טוב גורם ליציבות ולתחושה פנימית טובה יותר.
(כאשר מגיע מטופל צריך להסתכל קודם על ההבדלים בגמישות, ביציבה בין שני הצדדים. לבקש מהמטופל לעשות תנועות, לבדוק הבדלים בתנועות של כל גפה).
מצבים פתולוגיים בגפה תחתונה ומה עושים
– Osteoarthritis O.A – מחלה דגנרטיבית (ניוונית). יש שינויים בסחוס של המפרק ואז הסחוס נשחק לאט, כתוצאה מזה יש תגובה סינוביאלית – הגברה של הנוזל הסינוביאלי במפרק והתעבות של הקפסולה (הקופסית של המפרק), 2 חלקי המפרק מתקרבים עד כדי מגע ואז נוצר במקום גדילת חתיכות גרמיות של עצם נוספת אוסטאופיט (מצב שנוצר בגלל גירוי גרמי כי העצמות משתפשפות אחת בשניה), המפרק פחות גמיש וישנן הגבלות בטווח התנועה.
אם יש יצירת עצם הרצועות נמתחות, נקרעות ויש בעיה ביציבות וכאבים חזקים. המחלה פוגעת בכל המפרקים.
כתוצאה משחיקת הסחוס ומתיחה של הרצועות יש P.M.S שמתרחש על השרירים שמסביב למפרק כדי למנוע תנועה במפרק.
הפתרונות הם: עיסוי רפואי, מקל הליכה על מנת להוריד עומס מהרגליים, הידרותרפיה, רפלקסולוגיה.
קושי וכאב בהליכה יכולים להיגרם מכמה סיבות:
1. חוסר אנרגיה – חסימות – מצב נפשי.
2. חולשת שרירים.
3. נוקשות שרירים – חוסר גמישות בשרירים, ברצועות, בקופסית.
יש קשר של רפלקס בין כאב לחולשה. ברגע שלאדם יש כאב, השריר נחלש.
כל מצב של כאב גורם לשריר חלש.
כדי לחזק את האדם צריך קודם כל להוריד כאב.
